אחד מן הלבטים הגדולים בקרב חייבים שהסתבכו כלכלית, הוא האם עליהם לפנות להליך של פשיטת רגל, וזאת בשל החשש המובנה לאבד את בית המגורים.
הליך פשיטת רגל הוא הליך של גילוי מרצון. כפועל יוצא, מוטלים על החייב חובות בסיסיות שמטרתן דיווח, פיקוח ושקיפות מוגברת. במסגרת ההליך, מכנסים את נכסי החייב ועומדים על שומתם, בוחנים עתודות כלכליות, בודקים את הוצאות והכנסות משק הבית המשותף, למול פוטנציאל ההשתכרות של החייב וזוגתו, וכן מתחקים אחר הנסיבות שהובילו לפרוץ המשבר הכלכלי.
מטבע הדברים, הרכוש המשמעותי ביותר שצובר אדם בחייו הוא בית מגוריו. נכס זה מהווה כלי עיקרי לפירעון החוב, מכאן שהחייב נמצא בסיכון לאבדו לטובת נושיו.
האם נכס המגורים של החייב יימכר בהליך פשיטת רגל?
נשאלת השאלה, האם מכירת בית המגורים מתבצעת כדבר שבשגרה בכל הליך פשיטת רגל? התשובה, כפי שיפורט במאמר זה, משתנה בין ההליכים המתנהלים לפי פקודת פשיטת הרגל לבין הליכים המתנהלים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, אשר נכנס לתוקף ביום 15.09.19.
דייר מוגן
סעיף 33 לחוק הגנת הדייר מעניק זכות של דיירות מוגנת למי שהחזיק בנכס בבעלותו, במקרה בו פקעה זכותו של בעל הנכס, בין היתר מחמת מכירתו בהוצל"פ או חלוקת הנכס.
סעיף 40א(ב) לחוק המקרקעין שולל את תחולת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר במקרה פרידה, כלומר למקרה בו החליט בית המשפט על פירוק שיתוף בדירת מגורים בה שותפים בני זוג. זאת, בכפוף להסדרת דיור חלוף לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם.
המשמעות – אם הוראות סעיף 40א(ב) לחוק המקרקעין אינן חלות, על הדירה להימכר כתפוסה כך שבן הזוג ימשיך להתגורר בה כל ימי חיו כדייר מוגן, מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. כלומר, בעל הנכס הנמכר יהפוך לדייר של הבעלים החדש שירכוש אותו. אם סעיף 40א(ב) חל, אזי על הדירה להימכר כפנויה בכפוף להסדרת מקום מגורים חלופי לחייב ולמשפחתו, מכוח סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל.
הלכת כובשי
בהלכת כובשי נקבע כי סעיף 40א(ב) לא יחול על מקרה של פירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג לצורך פירעון חוב, כאשר יוזם פירוק השיתוף הוא כונס נכסים. הלכת כובשי מושלת בכיפה מיום 10.10.10 ומשמשת הגנה לחייבים בהליך פשיטת רגל, למרות שעסקה בחוב הנאכף בלשכת הוצל"פ.
הלכת פרמינגר
סעיף 33 לחוק הגנת הדייר סויג בהלכת פרמינגר, שם נקבע כי הסעיף יחול על זכות בעלות או חכירה לדורות הרשומות בטאבו. כלומר, הוחלה פרשנות מצמצמת לפיה זכויות חוזיות – אובליגטוריות, להבדיל מזכויות קנייניות המשתכללות ברישום, אינן מזכות בהגנה בהליך פשיטת רגל.
השיקולים המנחים בדיון על בית המגורים
ככלל, בעת בחינת בקשה לפירוק שיתוף במקרקעין המוגשת על-ידי בעל תפקיד, בית המשפט יערוך איזון בין הזכויות והאינטרסים של החייב, אשר אינו יכול לעמוד בתשלום חובו, לבין הזכויות והאינטרסים של הנושים. עוד יביא בית המשפט בחשבון את העובדה שפירוק השיתוף נעשה בניגוד לרצונם של הבעלים המשותפים, את הנזק שייגרם לשותפים האחרים, שאינם בעלי זיקה ישירה לחוב שבגינו מתבקש הפירוק, ואת שאלת הימצאותן של חלופות לפירוק השיתוף לשם גביית החוב.
לא זו בלבד, בית המשפט יבחן פרמטרים חשובים נוספים, כגון: גובה החוב, שווי דירת המגורים שאותה מבוקש לממש (לאחר מיסים והוצאות הליך), האם רובצת על הדירה משכנתא, האם הדירה הולמת את אורח החיים הצנוע המבוקש מהחייב בהליך זה, מספר הנושים ומעמדם המשפטי, הסכום שיקבל כל נושה לאחר המימוש ועוד.
לשם המחשה – דירת מגורים יקרה מאוד ומרווחת, הממוקמת בצפון תל אביב, אינה עונה לגדר צרכים הכרחיים. היות ומצופה מהחייב לשמור על אורח חיים צנוע במהלך ההליך, מחייה זו אינה עולה בקנה אחד עם תכליותיו. במצב דברים זה, יש לבחון את גובה החוב ומהו ערך הנכס כתפוס לאחר סילוק המשכנתא, הוצאות מיסים וכינוס. ככל והתמורה שתיוותר בידי הנושים גבוהה יותר, בית המשפט יטה להורות על פירוק שיתוף ומכירת הדירה. בהתאמה, ככל והתמורה שתתקבל תהיה מועטה, לא תצמח כל תועלת במימוש.
זהים הם פני הדברים כאשר החייב מתגורר בדירת מגורים זולה וקטנה, והתמורה שתיוותר בידי הנושים לאחר הוצאות כינוס, מיסים וסילוק המשכנתא תהיה מצומצמת.
בפועל, תינתן לבן הזוג זכות ראשונים לפדות את חלקו של החייב בנכס (50%) ולהינצל ממימוש.
פסק דין חיליוא
ביום 05.09.17 ניתן פסק דין חדש המעקר מתוכן את הלכת כובשי, בהענקת פרשנות יצירתית לקביעותיה. כב' השופט עודד מאור הטעים בפסק דין חליוא כי במקרה שבו החייב פונה מיוזמתו להליך פשיטת רגל, להבדיל מהליך אשר נכפה עליו, דירת מגוריו תימכר כפנויה במחיר השוק, ולא כתפוסה במחיר נמוך באופן משמעותי. לשון אחרת – פסק דין חליוא מהווה גלולת המתקה לנושים שקופחו בהלכת כובשי, בעודו מאיין את ההגנה על דירת המגורים של החייב.
לאחר שכבוד השופט מאור קבע כי הלכת כובשי לא חלה במקרים בהם החייב פונה מיוזמתו להליך פשיטת רגל, הרי שחוק הגנת הדייר לא חל ואין מניעה למכור את הדירה כפנויה, לאחר בחינת סידור חלוף כמובן.
גם במקרה זה, יש לשכלל את גובה החוב המצרפי, מספר הנושים, מעמדם המשפטי וכן היתרה שתישאר לאחר סילוק המשכנתא, הוצאות מיסים, הוצאות כינוס ודיור חלוף. באיזון המתבקש, יבחן בית המשפט את הכדאיות הכלכלית הטמונה במימוש.
כמו כן, גם במקרה זה בן הזוג רשאי לפדות את חלקו היחסי בנכס כנגד החוב.
ניתן לומר אפוא כי פסק דין חליוא, אשר יצא לאור בעיצומו של ניסוח חוק חדלות פירעון החדש בועדת חוקה חוק ומשפט, ניבא את השינוי החקיקתי העתיד לבוא.
חוק חדלות פירעון החדש
חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, אשר נכנס לתוקף ביום 15.09.19, ביטל את ההגנה הגורפת שינק החייב מסעיף 33 לחוק הגנת הדייר.
החוק החדש מורה על דיון במעמד הצדדים, כפי שהיה נהוג בתקופת הפקודה.
כמו כן, סעיף 229 לחוק מגדיר שלושה תנאים מצטברים שעל בית משפט לבחון את התקיימותם:
- מאזן הנוחות – התועלת שתצמח לנושים ממימוש הנכס גוברת על הנזק שיגרם לחייב, בהתחשב, בין השאר, בגילם של החייב ומשפחתו, בנסיבות האישיות ומצבו הבריאותי.
- היעדר חלופה אחרת –אין אפשרות סבירה לפרוע את החוב בדרך אחרת שפגיעתה בחייב פחותה יותר.
- דיור חלוף – יש להעמיד לחייב ובני משפחתו דיור חלוף באזור מגוריהם התואם לצרכיהם. תקופת הדיור החלוף תוגבל ככלל ל- 4 שנים, וזאת גם אם לחייב יש כסף לשכור דירה. אולם, בית המשפט רשאי לקבוע תקופה קצרה או ארוכה יותר אם מצא הצדקה לכך.
מעל זאת, בית המשפט רשאי לקבוע כי תקופת הדיור החלוף תיפרס למשך כל ימי חיו של החייב, החלטה העלולה לעקר משורש את הכדאיות הכלכלית למכירת הנכס. אף על פי כן, צפוי כי ייעשה שימוש במנדט חריג זה בנסיבות מיוחדות בלבד.
בבואו לקבוע את תקופת הדיור החלוף, בית המשפט ישקול את השיקולים הבאים ביחס לחייב ובני משפחתו הגרים עמו:
- גיל (ובכלל זה קרבתו של החייב לגיל הפרישה)
- נסיבות אישיות
- צורכים נוכחיים ועתידיים
- מצב הבריאותי
- פוטנציאל השתכרות ועוד.
לסיכומם של דברים, בתקופת פקודת פשיטת הרגל, המנהלים המיוחדים נאלצו להידבר עם החייב ובני משפחתו. לרוב, משא ומתן זה נחתם בהצעה לפדיון במקום למכור הנכס כתפוס.
כיום, עם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון, נסדקה ההגנה על נכס המגורים של החייב. יחד עם זאת, לאור לשון סעיף 229, דומה כי מכירת בית מגוריו של החייב לא תמומש כלאחר יד.
על כל אלה, ימים יגידו כיצד יתמודדו השופטים עם החוק החדש – ככלל, ועם סעיף 229 – בפרט.