המשמעות של כתובה בגירושין – משה שגב, משרד עורכי דין גירושין

כתובה – משה שגב , עורך דין גירושין בתל אביב

 

מוסד הנישואין יונק קיומו מדין תורה.

עוד רגע בני הזוג יעמדו תחת חופה וקידושין, החתן יענוד לכלה טבעת וישבור את הכוס לזכר חורבן בית המקדש, כשברקע שיר מרגש הגורם לאורחים לדמוע. ואולם, לפני כל זה, קורה משהו שאף אחד מהאורחים לא רואה. החתן מובל לחדר צדדי בנוכחות הרב המקדש ושני עדים. שם, הוא יחתום על מסמך משפטי עתיק יומין המכונה "כתובה", המפרטת את חובותיו כלפי אשתו לעתיד.

נוסח הכתובה קבוע ומוסיפים בו את התאריך, מקום החתונה, שמות בני הזוג והערך הכספי של התחייבויות הבעל. על הכתובה חותמים הבעל והעדים.

 

ניתן לומר אפוא כי מרבית החתנים לא קוראים את הכתובה בטרם חתימתם וגם אם יעשו זאת לא יבינו ממנה דבר. זאת, משום שהכתובה נכתבת באופן מסורתי בשפה הארמית, שפת הדיבור של היהודים בתקופת התלמוד.

ישנה חשיבות רבה שהכתובה תהא כשרה ומדויקת, לא רק בשביל טקס החתונה אלא למשך כל חיי הנישואין. על פי תקנות חז"ל, אסור לבני הזוג לשהות יחד בלא כתובה ובמקרה שהכתובה אבדה, עליהם לכתוב כתובה חליפית הנקראת "כתובה דאירכסא".

למעשה, בעת החופה חותמים גם על עותק של הכתובה הנשמר במשרדי הרבנות למקרה שהכתובה המקורית תאבד, כך שאין חשש לאובדן הכתובה. באותו עניין, כלות רבות נוהגות להפקיד את הכתובה בבית הוריהן מתוך אמונה טפלה כי הותרת הכתובה בבית בני הזוג תסב להם מזל רע ותגרום לסכסוכים. סיבה נוספת הינה למנוע את השמדתה על ידי הבעל, למקרה שמערכת היחסים תעלה על שרטון. 

חכמי ישראל עמלו על נוסח הכתובה שנים רבות, דנו בכל אות ופסיק, עד הגיעם לנוסח בעל משמעות הלכתית מיטבית. בדומה לחוזה מודרני, גם חכמי התלמוד ביקשו ליצור הסכם מהודק, מדוייק ומקצועי הנותן מענה לכל התרחישים האפשריים.

במאמר זה יוסבר על משמעות הכתובה ונפקותה המשפטית בימינו. משה שגב, עורך דין גירושין מומלץ

למעשה, הכתובה כוללת שני חלקים עקריים: החלק הראשון הוא עיקר הכתובה המסדיר תשלום בעת פקיעת הקשר. המדובר בתשלום חובה שאינו נתון לשיקול דעתו של הבעל. תנאי בי-דין זה קובע כי הבעל ישלם לאישה עם גירושיה, או לחילופין האישה תוכל לתבוע את עיזבונו לאחר פטירתו, סך של 100 "זוז" לאלמנה ו- 200 "זוז" לבתולה. סכומים אלו ניתנים לשיערוך כפי שיוסבר בהמשך. החלק השני מכונה תוספת כתובה והוא תוספת שהבעל מתחייב מרצונו להוסיף על עיקר הכתובה. תוספת הכתובה ננקבת ב-"זקוקין".

למען הסר ספק, 200 זוז שווה ערך לאלפי שקלים בודדים, ואילו תוספת כתובה הוא הסכום אותו נקב הבעל במעמד החופה כשלרוב מדובר בסכום גבוה ומשמעותי.

ישנן מספר שיטות לשיערוך הכתובה: בשיטה הראשונה, לא משערכים את הסכום המופיע בכתובה. בשיטה השנייה מצמידים לדולר. בשלישית ההצמדה למדד. בשיטה הרביעית ההצמדה לערך הכסף שבו התחייב הבעל. בשיטה החמישית מבוצע שיערוך בכפוף לנסיבות המקרה. בשיטה השישית משערכים את סכום עיקר הכתובה לסכום שלא יפחת משיעור מזונות האישה למשך שנה. בשיטה האחרונה מבוצע שיערוך לפי "דינא דמלכותא". 

 

בפועל, בתי-הדין הרבניים משלבים בין השיטות ופוסקים תשלום עיקר הכתובה וכן תשלום תוספת הכתובה ללא שיערוך. יחד עם זאת, ככל ומדובר בסכום מופרז, בתי הדין הרבניים מוסמכים להורות על תשלום מופחת בהתאם לנסיבות המקרה. כך או כך, מטרת הכתובה לדאוג לבטחונה הכלכלי של האישה בפקיעת הקשר הזוגי, הן עקב פרידה והן בעת מות הבעל. בנוסף לכך, הכתובה נועדה למנוע מקרה פרידה בקלות דעת, או בלשון התלמוד "שלא "תהא קלה בעיניו להוציאה".

הרב דייכובסקי פסק שיש לקבוע סכומי מינימום ומקסימום לכתובה וזאת למשך שנה שלמה, בהתחשב באפשרות הקיום של האישה לאחר הפרידה, לפי רמת החיים שהיתה מורגלת בנישואין. לדבריו: "חושבני שהמינימום לפרנסה חודשית הוא קו העוני של הביטוח הלאומי, ועל-כן הייתי מציב את הסכום החודשי על 4,000-3,000 ש"ח לחודש, שהם בין 36,000 ש"ח ל- 48,000 ש"ח לשנה. זה דומני הרף התחתון לכתובה. את הרף העליון הייתי קובע לסכום חודשי של 10,000 ש"ח לחודש שהוא 120,000 ש"ח בחישוב שנתי. כל כתובה בערך גבוה יותר נחשבת לדעתי לכתובה מוגזמת."

 

בנוסף, בכתובה ישנה התייחסות לנדוניה, הכוונה לנכסים שהאישה מביאה אתה בשעת נישואיה. נכסים אלה נרשמים בכתובה והבעל מקבל על עצמו אחריות להחזירם עם פירוק הנישואין לפי ערכם בזמן החתונה (נכסי צאן וברזל ונכסי מלוג).

 

ישנם מקרים בהם האישה תפסיד את כתובתה:

 

  1. "עוברת על דת משה" – מדובר במקרים בהם האישה מכשילה את בעלה, מונעת ממנו לדבוק בתורה ולקיים את הלכות הדת, מפרה את מנהגי הצניעות ומתנהגת בפריצות. בית הדין הרבני יתרה באישה ואם תחזור בה ממעשיה הרעים לא תפסיד כתובתה. ואולם, אם נבצרת בעמדתה וחוזרת על מעשיה – תפסיד כתובתה.
  1. "אישה בוגדת" – אישה אשר בגדה בבעלה אינה זכאית לכתובה. יפים הם פני הדברים גם אם הבגידה בוצעה לאחר מועד הקרע, כאשר הצדדים חיו בפירוד. בתוך כך, כל עוד האישה טרם קיבלה גט מבעלה, תישלל ממנה כתובתה בעת בגידה.
  1. "אישה מורדת" – אישה מורדת מסרבת לקיים את החובות המוטלות עליה במסגרת הנישואים, לרבות מלאכות הבית הבסיסיות וקיום יחסי אישות. ואולם, כאשר קיימת סיבה מצדקת לכך שהאישה מורדת, למשל כאשר האישה מסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה משום שהוא בוגד בה או אלים כלפיה, אזי היא לא תאבד את כתובתה.
  1. נקיטת אלימות – ככל והאישה נקטה באלימות מילולית או פיזית נגד בעלה, תפסיד את כתובתה.

 

  1. מעשה כיעור – המדובר במצבים בהם האישה עשתה מעשה שאינו הולם אישה נשואה. למשל, התרועעה עם גבר זר בשעת לילה מאוחרת אף אם לא הוכח מעשה זנות.

 

  1. פתיחת תיק גירושין – פתיחת תיק גירושין על ידי האישה יכולה להתפרש כאחריותה בפירוק התא המשפחתי. במקרה זה, הנטל להוכיח כי קיים הצדק למעשיה רובץ לפתחה. על האישה להוכיח כי רצונה לפרק את התא המשפחתי נובע ממעשיו החמורים של הבעל. כמו כן, עליה להוכיח כי לא ניתן להמשיך לחיות עם הבעל עקב מעשיו. במקרה זה, ככל והאישה תעמוד בנטל השכנוע, היא לא תפסיד את כתובתה. לכן, כל עוד אין הוכחות ברורות המצביעות כי הבעל אשם בפירוק התא המשפחתי, רצוי להמתין שהבעל יגיש את תביעת הגירושין לבית הדין הרבני.

במקרה בו האישה לא רוצה לסכן את הכתובה, מומלץ שתפתח תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין. מחד, היא מראה נכונות להשכין שלום בית ומאידך, ככל והבעל יסרב לחזור לשלום בית או כאשר שלום הבית יכשל, הרי שהאישה לא תפסיד את כתובתה.

מנגד, כדי להימנע מתשלום הכתובה, לא די שהבעל יוכיח עילת גירושים. עליו גם להראות שמתקיימת עילה ספציפית הפוטרת אותו מתשלום הכתובה לפי ההלכה. לעיתים, מדובר בעילות זהות (בגידה, מרידה) אך לא תמיד.

 

ככלל, בית הדין יבדוק את הסיבה לפירוק התא המשפחתי, או ליתר דיוק מי הגורם האחראי לפירוק התא המשפחתי. ככל ויווכח שהבעל, יחייבו אותו בכתובה. ככל ובית הדין הרבני יתרשם כי לא ניתן לקיים שלום בית עקב התנהגות האישה, תישלל ממנה כתובתה. ואולם, במקרה בו הרצון להתגרש נובע מהסכמה משותפת וללא כל דופי בהתנהגות הצדדים, היינו חפצה נפשם להתגרש עקב מיצוי הקשר הזוגי, האישה תקבל את עיקר כתובתה אך לא את תוספת הכתובה.

 

לעניין אחר, כאשר האישה מקבלת מחצית מזכויות פנסיוניות הרשומות על שם הבעל במסגרת תביעה לאיזון משאבים, בסכום העולה על התחייבות הבעל בתוספת הכתובה, היא לא תקבל את הכתובה גם אם היא זכאית לכך, על פי הכלל המנחה "שאין כפל מבצעים". במקרים מסויימים, ניתן לפסוק את ההפרש שבין גובה הכתובה לסכום שהאישה קיבלה בפועל במסגרת התביעה לאיזון המשאבים. כמובן שכל מקרה נבחן לגופו על ידי דייני בית הדין הרבני אולם כלל האצבע הינו קיזוז תשלומים.

 

  1. מקח טעות –מצבים שבהם מתברר אחרי הנישואים שהאישה הוליכה שולל את הגבר והתחתנה עמו תוך כדי הסתרת מום ו/או בעיה רפואית חמורה המפריעה לה בתפקוד היומיומי. מדובר במום שהוסתר על ידי האישה והבעל לא היה יכול לדעת עליו, לרבות מצב נפשי.
  1. עזיבת הבית המשותף – האישה לא הוכיחה כי קיימת סיבה מוצדקת שגרמה לה לעזוב את הבית.

לסיכומם של דברים, הכתובה מהווה חוזה משפטי מחייב בין הבעל לאשתו. בניגוד לדעה הרווחת, הכתובה אינה נועדה להעשיר את האישה בעת פירוד אלא להבטיח זכות קיום בכבוד. מטעם זה, יש להבין משמעויות ולהתחייב לסכום שקול בגדר היכולת הכלכלית של הבעל, אשר יקבע, בהתנתק מהרצון להרשים את הכלה המיועדת.

 

במקרים בהם הסכום הנקוב בתוספת הכתובה מופרז, בית הדין הרבני רשאי להפחית סכומים בהתאם לנסיבות המובאות לפניו.

 

שטר הכתובה ימסר לכלה במעמד החופה בנוכחות העדים. הכתובה יונקת תקפותה ממועד מסירתה לאישה. נקודת ההנחה היא שהאישה זכאית לכתובתה, אלא אם כן הצליח האיש להוכיח שהסיבה לגירושין נעוצה באישה או שהאישה עשתה את אחד המעשים השוללים ממנה את כתובתה: עוברת על דת משה, בוגדת, מורדת, נוקטת באלימות מילולית או פיזית כלפי בעלה, עושה מעשה כיעור, מסתירה מבעלה מצב רפואי/נפשי/מום הפוגע בקשר הזוגי, עוזבת את הבית המשותף ללא סיבה ופותחת תיק גירושין בעוד היא אחראית על פירוק התא המשפחתי.

זקוקים לעורך דין לדיני משפחה

אל תתפשרו על הזכויות שלכם

צרו קשר עוד היום לפתרון משפטי נכון
ועו"ד משה שגב בהקדם האפשרי