צוואה הדדית – עורך דין לענייני משפחה בתל אביב

חזי ושושנה נשואים 48 שנים. כמו כל זוג נשוי, יש בניהם חילוקי דעות אולם על דבר אחד הם מסכימים פה אחד – לערוך צוואה. בני הזוג הגיעו למשרדי כדי לטפל בהסדרת רכושם לאחר מותם. לאחר שהתיישבו בניחותא ולגמו את הקפה, שאלו את השאלה הבאה: "מה ההבדל בין צוואה רגילה להדדית"?

בישראל קיימים מספר סוגי צוואות המסדירות את חלוקת העיזבון במות המצווה: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות, צוואה בעל פה וצוואות הדדיות.
צוואה הדדית, המוכרת גם בתור צוואה משותפת, הינה צוואה פופולרית בקרב בני זוג המעוניינים לתכנן את הורשת רכושם על בסיס הסכמות הדדיות.
במאמר זה ארחיב על צוואה הדדית, מאפייניה, יתרונותיה, חשיבותה, ייחודה ודרכי ביטולה.

מהי צוואה הדדית

צוואה הדדית הינה צוואה משותפת לשני בני הזוג. ניתן לערוך אותה במסמך אחד או כשתי צוואות נפרדות שנעשו באותו תאריך ושעה.

ישנם שני תנאים מצטברים לקיומה של צוואה כצוואה הדדית: ראשית, גיבוש מוסכם של הוראות הצוואה וכינון התנאים בשיתוף שני בני הזוג. כמו כן, שני בני הזוג מסתמכים זה על זה בהוראות הצוואה, כך שההסדר שקבע אחד מבני הזוג מבוסס על ההסדר שקבע רעהו.

מנגנון ההורשה השכיח ביותר הוא כדלקמן: בני הזוג קובעים כי עם מות אחד מהם, יעבור חלקו בעזבון לבן הזוג שנותר בחיים, ובמות שני בני הזוג יועבר העיזבון לילדים. עקרונה של צוואה זו הוא הסכמה הדדית ואינטרס ההסתמכות. כלומר, הצדדים קובעים מנגנון הורשה מוסכם ומסתמכים זה על זה.

נהוג לעשות הבחנה בין שלושה סוגי צוואות הדדיות:

1. "צוואה הדדית שאינה שותקת" – צוואה הדדית הכוללת הוראה לפיה המורישים משאירים לעצמם את הזכות לשנות הצוואה כרצונם ובכל עת, גם לאחר מותו של האחר.

2. "צוואה הדדית שותקת" – במסגרתה המורישים אינם מתייחסים בצוואתם לאפשרות שינוי הצוואה.

3. צוואה הדדית הכוללת הוראה האוסרת על שינוי צוואתו של האחד לאחר פטירתו של האחר.

באופן כללי, אין כל חובה חוקית לערוך צוואה ובמקרה זה העיזבון יחולק על פי דיני הירושה. ואולם, במקרים רבים הוראות חוק הירושה אינן תואמות לצרכיהם ורצונותיהם של אנשים המעוניינים להוריש את רכושם באופן שונה מהכתוב בחוק.
לשם המחשה: חוק הירושה קובע כי מחצית מרכושו של בן הזוג שנפטר יעבור לבן הזוג שנותר בחיים ומחצית נוספת לילדיו. על פי דוגמא זו, כאשר מדובר במשפחה טיפוסית של בני זוג עם שלושה ילדים, לבן הזוג הנותר בחיים יוותר 3/4 ולילדים 1/4.
יחד עם זאת, זוגות רבים מוצאים לנכון לשנות את סדר ההורשה הקבוע בחוק ולקבוע כי במותו של בן זוג, יעבור עזבונו לבן הזוג הנותר בחיים ורק לאחר מותו של האחרון הרכוש יעבור לילדים.
כפועל יוצא, נערכת צוואה הדדית בשים לב למספר תועלות: להגביר את הוודאות המשפטית, להיות בטוחים שהעיזבון יחולק על פי בקשת המצווה, למנוע מחלוקות וסכסוכי ירושה, היכולת להתנות על חוק הירושה ו/או לבצע הסדר חלוקה אסימטרי ו/או לנשל יורשים, לנטרל סיכונים, למנוע פירוק שיתוף בכפייה מצד הילדים ועוד.
מומלץ להקליט את עריכת הצוואה על מנת לחזק את מעמדה כמסמך שהחלטותיו התקבלו במשותף על ידי בני הזוג. צילום הוידאו יכול לסייע גם כנגד טענות התנגדות ולחסוך מחלוקות ירושה עקובות מדם.

ניתן להפקיד צוואה הדדית אצל רשם הירושות תמורת תשלום חד פעמי בסך 200 ₪.

יתרונות הצוואה ההדדית

היתרון הבולט בעריכת צוואה הדדית הינו מניעת מאבקים משפטיים, מחלוקות בין יורשים וסכסוכים פנימיים במות אחד מבני הזוג. כלומר, הצוואה ההדדית מבטיחה לבן הזוג שנותר בחיים ביטחון ושקט נפשי, וכן מאפשרת לו להמשיך בחיו כמתוכנן. הוודאות המוגברת נוצרת מכך ששני בני הזוג ניסחו יחד את הצוואה והחליטו בצוותא מה ייעשה ברכושם במותם.

יתרון נוסף הוא האפשרות לבני זוג להגביל את צעדיהם בנוגע לאפשרות של כל אחד מהם לשנות את צוואתו בעתיד. באופן זה, אף אחד מבני הזוג לא יוכל לשנות את צוואתו ללא ידיעת השני. יוער כי בניגוד לצוואה רגילה, שם ניתן לשנות צוואה בכל עת, לא נדרש כל אישור ו/או ידיעה של הצד השני.

יתרון זה מקבל משנה חשיבות בניסיון להדיר יורשים: בן הזוג שנותר בחיים לא יכול לערוך שינויים בצוואה ההדדית ולנשל יורשים מכל סיבה שהיא, בניגוד לרצונו של בן הזוג שנפטר.

ביטול או שינוי צוואה הדדית

לא אחת, בתי המשפט נדרשו להכריע האם בן הזוג הנותר בחיים יכול לשנות את תוכן צוואתו בשונה מההסדר שנקבע בצוואה ההדדית. על מנת לבחון שאלה זו, יש להתייחס לשתי תקופות זמן שונות.

בחודש נובמבר 2005 נכנס לתוקף תיקון 12 לחוק הירושה, אשר הסדיר את נושא הצוואה ההדדית. בטרם כניסתו לתוקף, ניתנו פסיקות סותרות ומשתנות לגבי אופן שינוי ו/או ביטול צוואה הדדית.

בבע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל נקבע כי ניתן לשנות את תוכן הצוואה לאחר פטירת אחד מבני הזוג, כל עוד ניתן להבין מהצוואה, באופן מפורש או משתמע, כי הצדדים לא התכוונו להגביל אפשרות זו בצוואתם. כלומר, גם אם הצדדים ערכו צוואה הדדית אשר באמצעותה ביקשו להסדיר חלוקת עיזבון מוסכמת, היכולת לשנות או לבטל הצוואה אינה קשיחה. מנגד, ככל והצדדים התייחסו לכך בצוואתם ושללו אפשרות זו, הרי שבמצב זה חסומה הדרך לשינוי הצוואה מכוח אינטרס ההסתמכות.

כאמור, בשנת 2005 נקבע הסדר מפורש בסעיף 8א' לחוק הירושה: כל עוד שני בני הזוג חיים, בן הזוג המבקש לבטל צוואה הדדית ימסור הודעה בכתב למצווה השני. ניתנה הודעה בכתב, תבוטל הצוואה ההדדית של שני הצדדים. באותו עניין, הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה.

מעבר לנדרש, ההודעה בדבר השינוי צריכה להימסר לבן הזוג במצב קוגנטיבי תקין וכי לא יהיה ספק שבן הזוג אכן קיבל את ההודעה.
כאשר אחד מבני הזוג נפטר: ככל וטרם חולק עזבונו של הנפטר ובן הזוג הנותר בחיים מבקש לבטל את הצוואה, יהא עליו להסתלק מהעיזבון ולוותר על החלק שהיה אמור לקבל מבן הזוג שנפטר. מנגד, ככל ובן הזוג הנותר בחיים מבקש לבטל או לשנות את צוואתו לאחר חלוקת העיזבון וקבלת הרכוש לידיו, יהא עליו להשיב לעיזבון את כל מה שירש לפי הצוואה ההדדית, ואם השבה בעין בלתי אפשרית, ישיב את שווי המנה שירש.

חסרונות צוואה הדדית

לצד יתרונותיה המובהקים של צוואה הדדית, קיימים חסרונות שיש ליתן עליהן את הדעת.

כידוע, איננו יכולים לצפות מראש את העתיד ולחזות את המציאות שיכתיב מותו של אחד הצדדים. כפועל יוצא, קשה לנחש מה תהא מנת חלקו של בן הזוג הנותר בחיים? מה יעלה בגורלו? האם ישתנו אורחות חיו? האם יתקל בבעיות או בדילמות שאותן לא חזה ? האם יש בכך כדי לשנות את החלטותיו ? והחשוב מכל – האם מנגנון ההורשה עליו הסכים בזמנו רלוונטי גם עכשיו?

על כל אלו, המציאות החדשה עלולה להעמיד את בן הזוג שנותר בחיים בפני הצורך לשנות את הצוואה.

בנוסף לכך, יתכן מצב בו אחד מבני הזוג מודיע למשנהו על רצונו לבטל את הצוואה ההדדית ובן הזוג השני נמצא במצב של חוסר כשירות, אשר מונע ממנו לערוך צוואה חדשה. יתכן גם מצב הפוך, במסגרתו בן הזוג אשר איבד את כשירותו אינו מסוגל להודיע על רצונו בביטול הצוואה.

למען הסר ספק, צוואה הדדית שאינה מתייחסת לכלל האלמנטים הנחוצים עלולה להוביל לכך שילדי המוריש ינושלו מהעיזבון, כך במקרה של "יורש אחר יורש". לדוגמא: בת הזוג הנותרת בחיים מעוניינת להעניק במתנה את החלק שירשה מן המנוח, ככל והזכות לעשות כרצונה בעיזבון שירשה אינה סוייגה כדבעי.

על מנת למנוע מצבים מעין אלו, מקובל כי צוואה הדדית תכלול אף הוראות בדבר יורש אחר יורש, כך שלאחר פטירת בן הזוג השני, יועבר מה שהוריש לו בן הזוג הראשון, לאותם צדדים שלישיים מוסכמים. בתוך כך, יש לבחון שההגבלה תיעשה במשורה ולא תמנע מבן הזוג שנותר בחיים להשתמש ברכוש. מנגד, ההגבלה צריכה להבטיח שרצון המנוח יקויים והרכוש אכן יעבור לאותם צדדים שלישיים לאחר מות בן הזוג השני.
נראה אפוא כי חופש ההורשה בחוק הירושה, לפיו המצווה רשאי לשנות את צוואתו ו/או לבטלה בכל עת, עומד בסתירה לעקרון ההסתמכות שבצוואה ההדדית. כאמור, בצוואה הדדית מסתמך מצווה אחד על צוואתו של האחר. עיקרון הסתמכות זה שהינו עיקרון יסוד בדיני החוזים, עומד בניגוד לסעיף 27 לחוק הירושה, ולפיו מצווה רשאי לשנות צוואתו בכל עת שיחפוץ.

כבוד השופט אהרון ברק התייחס לסוגיה זו בספרו "פרשנות במשפט", כרך חמישי 72-68:

"ביסוד הצוואה עומד החופש של המצווה לשנותה בכל עת שירצה. חופש זה פג רק עם מות המצווה ליורשים על-פי הצוואה אין אינטרס הסתמכות שהדין מגן עליו. רצונו של המצווה הוא המונח ביסוד הצוואה. מכאן מרכזיותו של 'אומד-דעת המצווה' בפרשנות הצוואה. הנחות יסוד אלה אינן מובנות מאליהן בצוואה המשותפת. לכאורה, דינה של צוואה משותפת דומה לחוזה יותר מאשר לצוואה. הרצון המכריע המונח ביסודה אינו הרצון הנפרד של כל מצווה, אלא הרצון המשותף של שני המצווים".